בוקר טיפוסי אצל משפחת לוין. אמא רונית מתעוררת בבהלה מהשעון המעורר. צריך לחזור לשיגרה!"
כמה חיכינו לה" קול מהדהד בראשה. הבית בלאגן, בכיור סירים וכוסות מאתמול. הילדים מסתובבים בבית לחוצים :"איפה החולצה שלי"? צועק מוטי. "הגרביים שלי לא התייבשו בלילה"??נשמע קול של ילד אחר מהסלון. אמא רונית נזכרת ששכחה להפעיל את המכונה. אולי הפעם זה לא יקרה- היא נגשת לחדר ילדים- מאוכזבת, מתי כבר יוסי יקום יבש?? רונית מרגישה שאין לה כוח להפעיל שוב מכונה. כן, שוב המצעים רטובים מעוד לילה של הרטבה. היא חשבה לעצמה שזה יעבור וגם לה היה את זה כשהיתה קטנה. וגם לדוד מיכאל. היא מתביישת מאוד שבנה יוסי בן ה10 עדיין מרטיב. "נו נו זה יעבור מתישהו". היא לא מספרת לאף אחד, מתמודדת בשקט עם רחשי מכונת הכביסה המופעלת מדי יום ביומו. בוקר של לחץ, ההרטבה היא טריגר רציני לעצבים, לכעסים שנמצאים בתת מודע שלה. "כל הבית על גלגלים".
יוסי בן ה10 מתעורר לעוד בוקר של שיגרה, וכרגיל הוא רטוב, מתבייש נורא מהאחים משתדל לקום לפניהם- "רק שלא יעירו לי הבוקר". "אני כבר לא יכול לסבול את התחושות האלה- מה כל כך קשה להתאפק?? " יוסי בן ה10 כל לילה הולך לישון וכולו תקווה שאכן הלילה יקרה הנס הגדול אליו מצפה- שיצליח לקום יבש. אחיו הקטן בגיל 3 קם יבש- ואילו הוא עצמו רטוב. עדיין. ואמא כועסת עליו. ואבא מעיף מבט של אכזבה לעברו. יוסי מגיע לכיתה ומסתכל על החברים מהצד: "בטח לאף אחד אין את מה שיש לי"- אומר לעצמו יוסי. כל החברים קמים שמחים, יבשים, לא מתמודדים עם התחושה הלא נעימה, עם הריחות מהמצעים, עם הצער להיות שונה. ומתי זה כבר יגמר?? "
כך נראה לו בוקר שגרתי אצל משפחת לוין. אמא עם התחושות שלה, אבא עם האכזבה היום יומית, ויוסי עם ההתמודדות הבלתי פוסקת של הבושה- כולנו יודעים שהרטבת לילה היא דבר שקיים, ולא מדברים עליו. מתנהלים לצדה עם הרבה כאב, כעס, אכזבה, תסכול ועוד שק של רגשות. שכיחות הרטבת לילה בגיל חמש עומדת על 15 – 20 אחוזים מהילדים, בגיל עשר ומעלה כשישה אחוזים.
הדימוי החברתי של הילד סביב נושא זה מאוד תלוי בראשית הבוקר. כל נושא ההתארגנות והחזרה לשיגרה, מלווה בתחושות אשמה של הילד שלא פועל בכוונה ולא מתכוון להרטיב כדי להפריע למכלול המשפחתי. כל הורה בר דעת מבין שצמתים של לחץ מובילים הרבה פעמים למתחים , לכעס. בפרט שנושא ההתארגנות בבוקר והרצון להגיע בזמן ליעד מוביל למתח, לצעקות ולתחושות לא נעימות שמלוות את שאר היום. ברגע שילד מרטיב בלילה ואנו כהורים מאשימים, כועסים, לא תומכים- אנחנו יוצרים מציאות של מעגל חוזר. חשוב שנדע שמדובר על תופעה רפואית ברת טיפול, ויש ביכולתנו לעזור לתמוך לעודד ולחזק במילים מגדלות על מנת שהילד יצליח לצאת ממעגל ההרטבה. אני קוראת לזה- "לייבש ולא לבייש"! גם אם יש לחץ בבוקר לא להאשים את הילד, לבנות מערך של מילים מגדלות, מסוגלות אישית ומשפחתית, ובעיקר בראש ובראשונה לגשת לאיש מקצוע לקבל עזרה ותמיכה בנושא ההרטבה.
מאת: חן קס – מטפלת בפסיכותרפיה התנהגותית קוגנטיבית – cbt ופסיכודרמה
