'חוק עם רגש' – תובנה עוצמתית מפרשת השבוע לחינוך הילדים

טורו של המחנך הרב פנחס ברייער במגזין 'במה'

בפרשת השבוע אנו לומדים על מצוות פרה אדומה. חכמינו מגדירים את המצווה הזו כ'חוק' בלי טעם. במלאכת החינוך אנו חייבים הרבה פעמים להשתמש ברעיון זה של 'חוק' שאין רשות להרהר אחריו. למרות שיש היגיון והרבה טעם בדרישות שלנו מילדינו ותלמידינו, בכל זאת היות ולא הכול אפשר להסביר, ולא את הכול הילדים מסוגלים ורוצים להבין, מותר חובה וצריך להשתמש ברעיון זה של חוקה היא!

ברור שצריך להשתמש באפשרותה הזאת בצורה מושכלת. ילד שכל החיים ישמע בכל הוראה משאלה או בקשה את התשובה: "ככה"… או "ככה אמרתי"… יפתח מרירות וירגיש שדוחים אותו בקש, אבל במקרים מיוחדים מותר ואפילו חשוב להשתמש במושג חוק.

חכמינו מלמדים אותנו יסוד בחינוך: קודם אומרים מה עלינו לעשות! ואחרי זה אם יש זמן מספרים למה. אוי לו לחינוך שחייב לעבור את הביקורת ההבנה וההסכמה של הילדים לפני שהדברים מתבצעים.

***

ישנה נטייה טבעית של הורים לרצות את הילדים, מין רצון להיות בסדר. מתוך כך אנו רואים הורים המנסים להסביר לילד למה הם לא מרשים  את מה שהם לא מרשים, ולמה הם מחייבים את מה שהם מחייבים, כשלא תמיד הילדים מסוגלים ורוצים להבין את עומק העניין.

כמו למשל, למה בבית שלנו לא מכניסים מכשיר שכן קיים אצל השכנים, ולמה אנו לא מטיילים היכן שבני הדודים טיילו, ולמה אנו לא סומכים על השגחה זו כשאחרים כן סומכים.

לכל בית, לכל מסגרת, לכל חוג, יש את הגדרים והסייגים, ההגבלות וההיתרים המותאמים ספציפית לכל מקרה ואין להקיש מאחד לחברו, אבל דברים כאלו לא שייך להסביר לילדים, כך שחייבים ללמוד לדרוש דברים בלי לנמק הסברים. חוק בלי טעם.

עם זאת חשוב לזכור, יכולת הספיגה של ילדינו מוגבלת, קשה להם לשמוע: לא, לא, כל היום. אם לא נסנן ונאסור רק מה שחשוב ועקרוני, נצטרך בסוף להתיר דברים שכן חשוב לאסור אותם.

כבר לימדה אותנו תורה בלאו של "לא תוסיפו ולא תגרעו", שאם מוסיפים במקום שאין צורך, בסוף גורעים. ילד הרואה בבית הוריו איסורים וגדרים שלא שיערום אבותינו, איסורים שאף אחד בקהילה ואף אחד במשפחה אינו מקפיד עליהם, אינו מתחבר לאותם איסורים, להיפך, הוא מפתח "אנטי". בסופו של דבר, כשיתבגר, הוא יפצה את עצמו על ידי זלזול בעיקרי היהדות!

כמו שברור לנו הנזק החינוכי המתרחש אצל ילד הרואה שאצלו בבית הכול מותר והכול פרוץ, גם מה שאסרו בחיידר ובישיבה, כך גם להיפך. ילדינו חיים היום בעולם פתוח. הילדים יודעים בדיוק מה מותר ומה נאסר על ידי גדולי התורה. ילד הרואה שהוריו אינם כפופים לסמכות, גדל מבולבל.

עלינו להבין שלא תמיד ילדינו נמצאים בדרגה של ההורים. גם אם האבא או האמא עבדו על עצמם, והם מסוגלים ליותר, עליהם לבדוק האם הדרישות מתאימות לילדים. לדוגמה: לפעמים זכו ההורים לדרגה והם מסוגלים להסתפקות במועט, ובעיניהם זהו חינוך לחיי תורה, אולם הילדים החיים בחברה מפתחים מרירות בשל הנהגה זו.

בנוסף, כלל חשוב!

חייבים תמיד לתת תחליף במקום כל דבר שאסרנו. עלינו להבין שהילד לא מבין למה ומדוע, הוא רק מתוסכל למה לו אין מה שיש לאחרים (- או שהוא חושב שיש לאחרים). אם לא נשכיל לצפות את ה'לא' עם מעטפת מתוקה של פיצוי, הילד עלול לפתח תסכול שתוצאותיו ד' ירחם.

לקריאת המאמר המלא ומאמרים נוספים מהרב פנחס ברייער, באתר במה bama.org.il