לצערנו הרב אנו נמצאים בגל טרור קשה
וזאת לאחר שעברנו שנה מאוד מאוד מטלטלת מכל הכיוונים
לאחר הפיגוע שהיה בבני ברק,
שהיה בלב שכונת מגורים שקטה
הגיעה אלי לקליניקה ילדה מתוקה ועדינה שסיפרה שכשהיה את הפיגוע ליד הבית שלה (היא שמעה רק את הסירנות ורכבי החרום שלא פסקו מלהגיע לזירה) ההורים שלה לא רצו להפחיד אותה וסיפרו לה שהיה איזושהי שריפה וב"ה לא קרה לאף אחד כלום,
לאחר מכן היא שמעה מחברות שלה מה באמת קרה
ואם לא די בזאת, היא גם הכירה את אחד ההרוגים.
הדבר שהכי הכעיס והפחיד אותה זה שההורים הסתירו ממנה!
כשקורה כזה דבר (והוא חוזר על עצמו)
תחושת האמון מתערערת – היא לא יכולה לסמוך עלי ההורים שלה שהמידע שהם נותנים לה אמין
(חוץ מזה שיש שם מסר סמוי של ההורים "אנחנו לא מאמינים שתוכלי להתמודד עם הפחד/ כל הרגשה מציפה אחרת")
בנוסף, היא בסוף מגיעה למידע בדרך שלה שלפעמים הוא חלקי, לפעמים מעוות ולפעמים לא מותאם לגילה ומלחיץ מאוד וזה חבל!
לאחרונה אני נתקלת בהמון שיח ובהרבה התלבטות סביב החשיפה של הילדים לארועים כאלו ואחרים, מה כן לספר לילדים ומה לא?
ובכלל איך לתווך להם את המצב בצורה נכונה ומותאמת?
קודם כל חשוב שנבין שכמו שכל אחת מאיתנו צריכה את הדרך שלה להירגע
כך גם לכל ילד יש דרך שמתאימה עבורו להתמודד עם החוויה,
יש ילד שיעדיף להימנע ממידע
ויש כאלו שדווקא ירצו לראות, לשמוע וינסו להגיע לכל פיסת מידע.
ילדים מטבעם הם עם סקרן
הם נהנים לחקור, לבדוק ולהתעניין
זה שהילד מנסה לדעת ולהבין זה מראה על התפתחות תקינה ובריאה וזה מצוין!
מעבר לזה חשוב שנבין,
כשאנו חשופים למידע חלקי, הגיוני מאוד שנפתח תחושת פחד / דאגה בגלל חוסר הוודאות
(וילדים בכלל, נוטים הרבה פעמים להשלים לעצמם את התמונה המלאה שלפעמים מאוד מעוותת את המציאות)
"ידע הוא כוח" והוא נותן לנו קצת תחושת שליטה.
אם הילד חשוף למידע כלשהו, שמע שהיה אירוע כלשהו חשוב מאוד! לתת לו מידע והסבר שיניח את דעתו!
אנחנו כולנו מודעות לכך שחשיפת ילדים לתמונות, סרטונים או מידע מיותר לא בריא ולא נכון, אבל אם הילד שלנו מבקש ולא מרפה ויש סיכוי שהוא יגיע לכל זה בדרך לא מבוקרת אז כדאי מאוד להראות לו ולסנן קצת את התכנים אבל לפחות שזה יהיה קצת בשליטתינו.
חשוב לשאול אותו מה הוא כבר יודע, מה הוא שמע ואולי מה הוא רוצה לשאול?
וכמובן לתת לו את התחושה והידיעה שאנחנו כאן לספק לו את המידע, שהוא יכול לשאול בלי לסנן דברים ולשתף בלי לחשוב פעמיים.
דבורי רבינסקי
