מה עושים כשתכנית הצילום יורדת לטמיון בגלל שובבות של ילד מתוק, ומה הוא הטיפ העיקרי לצילום ביתי וחינני.

מאת: חוה רחל

 

על צילומי חאלקה שמעתן?

סביר להניח שכן.

כל אם בישראל מכירה את הגיל המתוק והחינני, בו שערותיו של הקטנצ׳יק גולשות לו על כתיפיו, ונאספות ביד אומן מידי בוקר לקוקו קטן ומקצועי בדרך לגן או לחיידר.

בצהריים אין כבר זכר קלוש לאותו שער אסוף, ובמצבים יותר מורכבים גם אפשר לזהות לפי השיער מה הגישו לאכול בצהרוןJ

אבל לעניינו..

זהו הגיל המועדף והמוכר ביותר לאימהות ולצלמות.

בעבר עשיתי איזשהו מחקר, מתי התחילו להפוך את צילומי החאלקה לחלק בלתי נפרד מהטקס הקבוע.

גיליתי ששורשי המנהג נטועים עמוק בעבר ההיסטורי.

נתקלתי פעם בתמונה של אחד מהאדמורים הגדולים שהיה חי בעשור הקודם.

אדמו״ר תל אביבי ידוע.

בתמונת החאלקה שלו הוא עמד ניצב באיזשהו סטודיו בפולין או אוקראינה שלפני השואה.

בידו נר חלב נוטף ויפהפה, תלתליו סדורות לו על כתיפיו, וכולו אומר הוד והדר.

היה מקסים לראות את זה.

נתקלתי גם פעם בתמונה של הרבי מחב״ד בגיל 3.

בקיצור.. לא המצאנו את הגלגל.. הוא שם תמיד.

פרקטיקה במיטבה

אבל לא באנו לדבר על היסטוריה. אלא יותר פרקטיקה.

כי מבחינת פרקטיקה, אם היו שואלים אותי מתי לקבוע את צילומי החאלקה, מעולם לא הייתי ממליצה על גיל 3.

אחד הגילאים הפחות ממושמעים אצל בנים חמודים ומתוקים.

הם בקושי שנה וחצי על הכביש, והקילומטראז שהם צוברים בשובבות בשנים אלו, שווה ערך לכל מה שהם ישתוללו במשך חייהם.

הם אוהבים לקפץ, לשחק, לפרק, להשתולל, לגעת, לנסות, ובקיצור.. לחיות את החיים בכייף.

וזה מתוק וחמוד בצורה שאין לתאר.. אבל מבחינת פרקטיקה זה מכניס אותנו הצלמות לפעמים במצבים קצת קשוחים.

 

מתכננים ונהנים

אשתף אתכן בסיפור קטנטן.

היו לי לקוחות נחמדים ביותר שבקשו לעשות צילומי חאלקה למתוק שלהם.

סגרתי להם לוקיישן מקסים באיזור בית שמש..

הבאתי לשם רכב אספנות, אביזרים שונים ובנוסף גם זר ענק של בלוני הליום.

את הזר תכננתי לסוף הצילומים, לאחר שנמצה את הרכב ואת שאר האביזרים בלוקיישן, נוכל לרתק מחדש את הילד עם בלונים שנשחרר אותם אחד אחרי השני לקול צהלותיו ושמחתו.

בכך דאגתי לעצמי שהמתוק ישתף פעולה.

ומה קרה?

אתן בטח מנחשות כבר.

כולי עדיין בהתארגנויות הראשונות בלוקיישן והצדיק׳ל גילה את הבלונים.

אמנם הם היו מוסתרים מאחורי הרכב, קשורים לאגזוז שלא יפרחו, אבל הבחורצ׳יק לא פרייאר בכלל.

הוא גילה את המיקום, חיכה לרגע שקט ואופס שיחרר את הקשר.

תדמיינו את הסיטואציה..

אני עומדת לי בכייף בשדה שיבולים הפתוח, מכוונת את המצלמה,, ולפתע אני קולטת את הילד רץ, כולו צוחק ומאושר וצועק: ״הנה בלוןן, הנה בלוןןןן״

ואני אנה אני באה..

האמת מתסכל..

אבל מסתבר שאין כמו לאלתר במקום.

זנחתי את פקעת הרגשות שהתחוללה בי לראות את דבוקת הבלונים מרחפת באוויר, ורצתי קדימה עם המצלמה.

מציצה בעינית הקטנה ומתחילה לתקתק תמונות.

הילד מרחף מאושר.. מצביע כל הזמן על הבלונים ונותן את החיוכים הכי יפים שאי פעם ראיתי..

האמא התחילה לקלוט את הסיטואציה והתחילה להתנצל ולגעור במתוק, אבל אמרתי לה לעצור..

״תני לילד להנות מהרגע״

האמינו לי..

אילו התמונות הכי יפות שיצאו לי בסשן של צילומי חאלקה.

אז נכון..

התוכניות נדפקו לי דיי בהתחלה, אבל למדתי מזה משהו חשוב.

אל תתנו למציאות לשנות לכם את מה שרציתם לעשות.

גמישות ואילתור זה מוצר צריכה בסיסי אצל צלמות.

תמונה מאולתרת היא לפעמים תמונה יפה בהרבה מתמונה מתוכננת.

אבל כמובן שלמדתי להבא..

את הבלונים אני לא מוציאה מהרכב לפני הזמן..

וכשיש ילד שובב על הסט, אני מכינה את עצמי עם כמויות של סבלנות ועם אפשרות ברורה שמה שתכננו לצלם זה לא בהכרת מה שיהיה באלבום התמונות.

ולסיום..

קבלו טיפ לצילום ביתי.

לאלו מכן שאוהבות לצלם את הילדים המתוקים בזמנים שונים.

הטיפ הוא: שימו לב לסיטואציות.

יש לפעמים רגעים כמו התינוק בן השנה וחצי שנרדם על הכיסא אוכל כשיש לו שיירה של פסטה מהשולחן ועד האוזניים..

זה מצחיק וחמוד כאחד.

רגע לפני שאתם מנקים.. צלמו.

תראו לו את זה בבר מצווה או בחתונה.. זה יהיה ענק!!

נתראה בפעם הבאה

חוה רחל