איך יוצרים סבלנות לצילומים, ומה הם הטיפים הטובים ביותר לשיתוף פעולה של הילדודעס המתוקים בצילומי משפחה

מאת: חוה רחל

במהלך שנות עבודתי בתחום הכה מהנה ומגניב שנקרא תחום הצילום, נתקלתי בשאלה שחזרה על עצמה לא פעם..

תגידי, חוה רחל.. איך יש לך סבלנות להעמיד כך את הילדים לתמונות, לבקש מהם לחייך יפה, ולא להתייאש אחרי שלש-ארבע פעמים שהם יוצאים ממסגרת הלוקיישן, והורסים את תכנון התמונה שכל כך רצינו?

האמת, שלצלם ילדים צריך הרבה סבלנות.

המון!

אבל אם נתמקד בצורך לסבלנות ולא בחוויה עצמה, אנחנו עלולים להתייאש מהר מאוד ולא להצליח ליהנות מהתוצאה.

בשביל לענות על השאלה ששאלו אותי..

אני אקח אתכן כמה שנים אחורה.

כשלא בא לה

הייתי אז בחורה בת 16 בערך..

המצלמה כבר הייתה חלק ממני בגיל קטן, אבל באותו צהריים, יצאתי עם אחותי הקטנה לגינה סמוכה, בשביל לצלם איזושהי פוזה שעלה בדמיוני באותו בוקר.

אגב דמיונות..

תדעו לכם, שרוב התמונות הנדירות של צלמים וצלמות בארץ ובעולם, הם תפיסת רגע שקדמה לזה המון המון מחשבה.

התמונה כבר נוצרת במוחינו שעות וימים לפני שהמצלמה בכלל מתקרבת לאיזור הלוקיישן ולקירבת המיועדת לצילום.

המוח מעבד את התמונה שאמורה לצאת, והידיים כבר פועלות באוטומט למצוא את הזווית הנכונה, ולהנפיק בחדווה את התמונה המבוקשת.

בחזרה לאחותי הקטנטנה..

התמונה כבר עמדה לי על קצה הלשון..

הנה הלוקיישן, השמש השוקעת גם היא עמדה הכן שחוה רחל תלחץ על כפתור הצילום..

אבל נחשו מה קרה..

הקטנטנה המתוקה הייתה פחות בעניין לעמוד בדרישותיי.

 

שימי רגל שמאל על האבן..

שימי יד על המותן..

תסתכלי אלייי..

תגידי ביסלייי

בקיצור.. לא דובים ולא יער..

אין עם מי לדבר.

בכנות.. הייתי מתוסכלת. אין דבר יותר מתסכל ממישהו שמדמיין משהו ובסוף זה מתפספס לו בין האצבעות.

אבל אז הבנתי.

צילום ילדים הוא שונה לחלוטין מצילום נוף או כל דבר אחר.

זה עולם שונה לגמרי.

אם אין לך שיתוף פעולה מהילד המצולם, לא יעזרו כל הלוקשיינים הכי יפים ביקום.

באותו אחר הצהריים הבנתי, שבלי חיבור של הילד לאירוע הצילום – אין הרבה עם מה לעבוד.

 

תובנה לחיים

אמנם לא יצאתי באותו יום עם תמונה טובה, אבל התובנה שהבנתי, ליוותה אותי ועדיין מלווה אותי כל יום מחדש.

תובנה ברורה.

תחברי את הילד המצולם להנאה האדירה שאת חווה בצילומים.

כשהילד יהיה מחובר.. הכל ירוץ והכל יראה אחרת.

איך עושים את זה אתם שואלים?

 

פשוט מאוד.

מתנתקים רגע מהמצלמה וחושבים על הילד עצמו.

סתם סתם.. זה לא כזה פשוט.

כן כן, גם היום אחרי יותר מעשור שנות ניסיון, ומאות תלמידות שלמדו אצלי צילום..

עדיין אני מוצאת את עצמי בכל צילומים מחדש, משתדלת להתנתק מהיעד המבוקש של התמונות המהממות ולהבין את הילד.

לפעמים זה יותר קל..

זה ילדים ב״ה שמתחברים בכייף לכל בקשה שאני רק אבקש.

אבל לפעמים זה מאתגר.

מאוד מאתגר!

 

להלן הטיפים

בשביל לעזור קצת לאלו שיוצאות לצלם את הילדים בכייף, הכנתי כמה טיפים קצרים מניסיוני.

אגב, מכל צילומים אני לומדת על עצמי ועל הילדים דברים חדשים. כך שתמיד יהיה לי מה להוסיף בעניין ועוד נדבר על זה הרבה, אבל בואו נתחיל.

 

1. ילד רעב לא לומד ובטח שלא מצטלם

תדאגו שהילד יבוא לצילום כשהוא שבע ורגוע.

הוא פחות ינדנד ויותר יזרום כשהצרכים הגופניים שלו בטופ.

אם הוא מספיק לנוח לפני הצילומים, זה עוד יותר טוב.

 

2. אל תאמרו לילד שיוצאים להצטלם.. אין כזו חוויה בלקסיקון של החוויות שהקטנצ׳יק הזה מכיר.

טיול לעומת זאת הוא מכיר מצוין.

ואם יוצאים ללוקיישן שווה, או אפילו לסטודיו של הצלמת, זה בהחלט נחשב טיול מהנה והילד יבוא לשם שמח וטוב לב.

 

3. שתפו את הילד בחוויה

צילמתם את הילד בפוזה מעניינת, תראו לו את זה..

תנו לו בזהירות להחזיק את המצלמה ולראות את התמונות.

תחמיאו לו כמה הוא נראה מתוק ואיך הוא יצא יפה בתמונה.

כשאתם מעמידים את הילד באיזושהי פוזה, ספרו לו מה אתם מתכננים לעשות, ואיזו תמונה יפה תצא אם הוא יעמוד יפה ויגיד ביסלי לכיוון המצלמה..

שתפו אותו בענייניים והוא יזרום הרבה יותר מאשר סתם לקבל הוראות.

יש עוד מלא טיפים בנושא ובעוד נושאים אחרים..

אז בעז״ה בכתבה הבאה נשתף אתכם עוד מתובנותיי על הצילום והמצולמים ומה שבניהם.

 

להתראות בפעם הבאה

חוה רחל