בעה"ר אנו נמצאים בתקופה קשה ומורכבת, תקופת מלחמה.
זה לא עוד סבב בדרום או בצפון הארץ, זו מלחמה על הבית. מלחמה על כולנו כיהודים הגרים בנחלת אבותינו בארץ ישראל.
תקופה זו, היא מציאות לא מוכרת, מבלבלת ולחלקינו אף טראומטית.
מציאות, בה אנו נדרשים לחיות ולהתנהל במצב מתח גבוה פי כמה מהמצב שאנו רגילים לחיות בו בשגרה.
מתח, חרדה, חשש, פחד ואי וודאות, הם מצבים נפשיים, שבתקופה זו, כולנו, הורים וילדים חיים בהם ומרגישים אותם, מי יותר ומי פחות.
החיים עצמם, בצל האזעקות, נפילות הטילים, הכניסה לממ"ד, החשש לצאת לרחוב, ובפרט השהייה הממושכת שלנו בבית עם הילדים, מעוררים מגוון רגשות ותחושות, הכוללים לעיתים חוסר אונים, חרדות, תחושת פגיעות, חוסר ביטחון ודאגה מפני הבאות, ובצדק רב.
בזיכרון שלנו, עדיין חי ומהדהד אירועי הפוגרום בשמחת תורה, ואנו חוששים על החיים שלנו ושל ילדינו.
בנוסף לחשש של הקיום שלנו, מטריד אותנו המצב הביטחוני המעורער, החשש ממלחמה כוללת, המצב הכלכלי בעקבות אי היציאה לעבודה, חוסר האיזון במצב הזוגי בעקבות זה ששני בני הזוג נמצאים שעות וימים רבים בבית, מצב חינוך הילדים, ההתמודדות עם הלימודים של הילדים במרחב הקולי, בקבוצות קטנות, רמת הלמידה שלהם, סכסוכים ומריבות בין הילדים בעקבות הימצאות של כל הילדים שעות רבות בתוך הבית, ואתגרים רבים נוספים בעקבות המצב.
תפס אותנו בחוסר מוכנות
מאחר וכולנו, לא השכלנו להכין את עצמנו בצורה מסודרת, מבחינה נפשית "למצב מלחמה". נוצר מצב של בילבול רב וחוסר מוכנות.
לא רק אנחנו ההורים חווים את זה, אלא בעיקר הילדים והמתבגרים שלנו חווים גם הם את מורכבותה של המציאות ומושפעים מהחוויה המבולבלת ומהמסרים שהם שומעים בסביבתם ובוודאי מאיתנו ההורים.
נוסף על כך, ילדים ומתבגרים מוצפים בדרך כלל בידע רב, שרובו אינו מתווך ואינו מותאם לגילם, דבר המקשה על יכולתם לראות את הדברים בצורה מאוזנת המאפשרת התמודדות יעילה.
לאור זאת, הם עלולים לפתח חששות ופחד, שעלולים להתגבר וליצור חוויית חוסר אונים וההשלכות שלה הם: מצוקה, אובדן שליטה, חוסר משמעת, מריבות והצקות לסובבים, הפקרות ושעמום רב.
הרגעה, הסברה והתמודדות מתאימה
על כן, ההתנהלות החשובה ביותר בתקופה זו היא: הרגעה, הסברה, יצירת יציבות והתמודדות מתאימה.
במהלך השבועות הבאים, נעסוק בע"ה במאמרים אלו, בנושא של: ההתמודדות שלנו ההורים והילדים בתקופת המלחמה.
הכלל המנחה אותנו בכל התמודדות שכזו הוא, קבלת מידע מהימן ושליטה במצב.
עלינו לקבל את המידע הנכון עבורנו, ולהעביר אותו לילדינו בצורה אחראית, מבוקרת, הדרגתית ומונגשת.
עלינו להכיר היטב וללמוד עם משפחתנו, את נהלי הבטיחות של פיקוד העורף, הן חשובות ומצילות חיים.
עלינו להתכנס מידי יום עם הילדים למפגשי הדרכה, הרגעה והסברה, במפגשים אלו נשוחח על המצב הנוכחי ועל ההשפעות שלו על חיינו.
הציבור הכללי, חשוף באמצעות המדיה, לכל מיני מידע, חדשות, סרטונים ותרחישים צבאיים אפשריים. לעיתים זה נכון ולעיתים זה גורם להצפה והיסטריה.
למשפחות שלנו, בחסדי ה' יתברך נחסכו כל המראות המזעזעים של הקורבנות, של הקרבות, המלל הרב, הוויכוחים באולפנים, הפרשנויות וההצפה הרגשית של תשדירי הערוצים וכו' אך מצד שני, גם הרחוב החרדי, מוצף בחדשות מסעירות וילדינו שותים זאת בצמא. ראוי שהמידע יעבור דרכינו ובצורה בטוחה, תואמת גיל וחינוכית.
בטחון ובטיחות
כמו שבטיסה מדריכים אותנו שאם יש אירוע חריג בטיסה ומסכות החמצן נופלות, אז ההורים הם הראשונים לשים מסיכת חמצן, שכן ההורים צריכים להיות בשליטה ואז להגן על ילדיהם, כך גם במצבי מלחמה.
אם אנחנו רוצים לעזור לילדינו, עלינו קודם כל לעזור לעצמנו. לעזור לעצמנו להישאר שפויים, להישאר בשליטה, ולדעת מה בע"ה נדרש מאיתנו לעשות בכל סיטואציה.
עלינו להישמע להוראות של פיקוד העורף, להכיר את המרחב המוגן בבניין שלנו, להכין את מה שנדרש לשעת חרום, לתרגל כניסה ויציאה בבטחה למרחב מוגן, לרענן עם הילדים מידי יום הוראות בטיחות ליציאה מהבית וכדו'
פעולות אוטומטיות בזמן חירום
מצבי חירום, מהווים סכנה ואיום על בני האדם.
לרוב, הם מאופיינים בתחושת לחץ, פחד, בלבול וחוסר ודאות, המקשים עוד יותר על ההתמודדות.
תגובותינו למצבים אלה, בעיקר אלה המתרחשים ללא התרעה מוקדמת, היא אוטומטית, אינסטינקטיבית ומושפעת במידה רבה מחשיבה, מידע ומניסיון קודמים.
ניסיון העבר מוכיח, כי אנשים שהתכוננו וידעו כיצד להתמודד עם מצבי חירום, הצליחו בס"ד לפעול בצורה נכונה והצילו את עצמם ואת בני משפחתם.
מכאן נובע הצורך ליצור תהליך משפחתי, ממוסד ומתמיד של תכנון והתכוננות, לימוד והכשרה, עוד בזמן שגרה ובמיוחד עכשיו בזמן מלחמה.
לימוד ואימון זה, יהיה ביחד עם הילדים, מתוך אחריות לשלומם וביטחונם. ברמה הפיזית, הרגשית והרוחנית.
תוכנית חירום משפחתית
מצבי חירום, מגבירים באופן טבעי את התלות של הילד ואת הצורך שלו בהגנה ובהדרכה.
במצבים כאלה, עולה חשיבותה של המסגרת המשפחתית, על כל המסגרות החברתיות האחרות בחייו.
לכן, עלינו לקחת בחשבון שתקופה זו על אך מצבי המתח שבה, על אף שהילדים אינם במסגרות בצורה עקבית ומסודרת, ועל אף הקשיים הכלכליים והמתחים הנפשיים שאנו המבוגרים נמצאים בהם, זו התקופה שנדרש מאיתנו להיות "הורים משמעותיים" עבור ילדינו.
זה לא הזמן לחינוך נוקשה, לחוסר הבנה, להתנהגות לחוצה או מוקפדת.
זה לא הזמן לריב עם הילדים, להסתכסך עם המתבגרים, להרחיק את הנושרים או לטפל בבעייתיים.
זה הזמן ללכידות משפחתית, לגלות אמפתיה, לקרב, לאהוב, ללטף, לחבק ולנשק.
אדרבה, לעיתים עשוי מצב החירום, אף לחזק את המערך המשפחתי ולהגביר את הלכידות והאחדות. בהצלחה, ושבע"ה נדע ימים טובים ורגועים.
מאמר שבועי של הרב יצחק אבוחצירא, מתפרסם בעלון של מוסדות ׳חוט של חסד׳. לקבלת העלון בכל שבוע שלחי מייל al5308000@gmail.com
