כולנו שבויים במציאות קשה ומטלטלת המעוררת עצב ופחד גדול. המידע על המתרחש הולך וגובר ומעלה את רמת החרדה והפחד אצל כולנו. כל כך הרבה אבדות, כל כך הרבה צער. אי אפשר לתאר במילים את הנעשה. נפש האדם לא יכולה להכיל כל כך הרבה. כל משפחה באשר היא מתמודדת במעגל הטראומה הלאומית, בין אם במעגלים קרובים מאוד ובין אם במעגלים רחוקים יותר. מה שבטוח עם ישראל מתאחד ומבקש את "ביחד", את התחושה של האחדות.

חן קס – מטפלת בפסיכותרפיה התנהגותית קוגנטיבית – cbt ופסיכודרמה, ואהרן מילר –  מאמן בפסיכותרפיה הוליסטית, נותנים כלים והסבר של כמה נקודות חשובות שקשורות לפחד וחרדה.

מהו פחד?

1. רגש שעולה בתגובה לאיום קרוב ממשי ומוחשי בסביבה, והפונקציה שלו היא להגביר דריכות ולהכין את הפרט לפעולה והתמודדות.
2. פחד מאופיין בתגובה מיידית וחזקה של המערכת הסימפתטית (מערכתהעצבים הסימפתטית היא מערכת הנמצאתבמערכת העצבים האוטונומית. היא פועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ, חירום ומתח, ומכינה את הגוף למאבק או נסיגה בהתאם לתגובת הילחם או ברח. כאשר המערכת "משתבשת" היא לא מבדילה ומזהה בין אזעקת שווא ואזעקת אמת.

מהי חרדה?

חרדה הינו רגש מכוון לעתיד, ישנה תחושה של חוסר שליטה וחוסר יכולת לחזות מראש את "האסונות" שעלולים להתרחש. חרדה מסיטה את תשומת הלב אל "הסכנות" ומיקוד הקשב שלנו הולך לחוויות הלא נעימות והמסוכנות, דבר שמגביר את החוויה הרגשית..

מתי יש לשים לב לפחד מוגבר?

כאשר הפחד הופך להיות עקבי ומוגזם.

כאשר נושא הפחד מוביל לעוררות פיזיולוגית בעלת עוצמה שאינה תואמת את התגובה המצופה שנושא הפחד יוצר מצוקה מתמשכת ומגוון התנהגויות הימנעויות.
כאשר הפחד נמשך מעל שישה חודשים או יותר.

מהם תסמינים של התקף חרדה?

כל אדם יכול להרגיש תסמינים שונים ומגוונים- יש שירגישו תחושות של פחד משתק, זיעה קרה, דפיקות לב מואצות, קשיי נשימה, לפעמים גם בחילות, סחרחורות, נימול ברגליים או בידיים, ובעיקר תחושה של סכנה אדירה.

אצל ילדים, חרדות עלולות להתבטא גם בסימנים שאינם מילוליים, בביטויים של נסיגה לאחור (דיבור, כישורים מוטוריים, הרטבות לילה)

חשוב לסייג שבהרטבות לילה, אנחנו מתכוונים לילדים שכבר נגמלו מהרטבות לילה, תופעה המכונה ״הרטבת לילה שניונית״ והיא שונה מ״הרטבת לילה ראשונית״ – כזו שבה הילדים, מעל גיל 5 וטרם נגמלו מהרטבה, ובמקרה זה יש להיוועץ ברופא ילדים שיעזור במציאת הפתרון המתאים.

חרדה אצל ילדים ונוער על רקע המצב הבטחוני- איך להתייחס?

חשיפה תקשורתית מוגברת אצל ילדים ונוער ובכלל גם אצל מבוגרים נראית לפעמים כצורך בסיסי- "חשוב להיות בעניינים", "צריך לדעת מה קורה", "אם לא נתעדכן בחדשות כל כך הרבה ברצף איך נדע להתנהל?", ישנה גם תחושה של אשליית שליטה במצב, אך ההיפך הוא הנכון היות וזה גורם לירידה במצב הרוח וחוסר תפקוד.  זה יכול בהחלט גם לגרום למצבים של חרדה גדולה ופחד מתמשך ואף ליצור הימנעויות של התנהגויות שהיו שגרתיות בחיי היום יום. הנזק למעשה הוא עצום, המוטיבציה לתפקוד וניהול שגרה בסיסי ניזוקים לטווח הקצר ולטווח הארוך.

אם כך מה עושים?

הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא לא לבטל את החרדות והפחדים שאנשים חווים, פחד וחרדה הינם תגובה פיזיולוגית נורמלית של הגוף למצבי סכנה, אילו לא היינו מגיבים כך לא היינו נזהרים מסכנות. חייבים להכיל את המצב ולהבין את הסיטואציה, בד בבד לאחר שנרגעים ניתן לשבת ולהסביר מה קרה, שיתוף בתחושות גורם לשחרור לחץ ונרמול המצב. הבנה של האנשים הקרובים שמותר וטבעי להכנס לחרדות ולפחדים הופך את המצב והשיח לנורמלי.

עם זאת ודאי וחשוב לא להיכנס לתיאורים גרפיים. חשיפה לתכנים הקשים במדיות השונות בכמות העצומה שיש כרגע מחמירה את תחושת הסכנה שגם ככה קיימת ועלולה ליצור טראומה משמעותית, בפרט בקרב נפשות רגישות ועל אחת כמה וכמה ילדים. חשוב לסנן מידע, ולהפנות את הקשב לעשייה חיובית וטובה. כל ילד בסגנון שלו, למה שהוא זקוק לו לפי צרכיו.

בנוסף כדאי מאוד להכנס כמה שיותר מהר לשגרה ולייצר סדר יום מאורגן ומסודר, אין בכך שום סתירה להשתתפות בצער, ואין מה להתייסר בנקיפות מצפון, ההיפך הוא הנכון כאשר נהיה עסוקים בעבודה, לימודים, טיפול בילדים/בית זה יגרום ל"עשיה חיובית".

עזרה ונתינה בימים אלו ניתן להעניק בשפע לצערנו.

כמובן שגם להתפלל וללמוד לע"נ הנרצחים ולבריאותם של כלל הפצועים בגוף ובנפש עוזר ומרגיע . זה גם ייתן מענה לנפש שגם אני עושה משהו במערכה הזו.

כאשר ניצור איזון חיובי בחיי היומיום נרגיש הרבה יותר טוב עם עצמינו ונשדר בכך לסביבה הקרובה "נורמליות" ככל שניתן.

לגבי מערכת הנשימה עליה כתבנו קודם –

אפשר להרגיע את הגוף בשתי דרכים הפוכות, האחת באמצעות הרפיה והשנייה באמצעות פעילות פיזית –

בעת סכנה, הגוף שלנו עובר באופן אוטומטי לנשימה שטחית ומהירה. אותה הרגשה שיש לנו בגוף בזמן ריצה- כאשר מכניסים לגוף נשימה איטית אנחנו יוצרים רוגע ומסמנים לגוף לצאת מהתחושה המפחידה. אפשר ממש לתרגל נשימות גם עם ילדים קטנים באמצעות בועות של סבון (נושמים עמוק ולאט לתוך הבועה).

בפעילות פיזית- לאפשר תנועה במרחב (כמובן במרחב בטוח) תנועות, קפיצות, ריקוד- כל מה שיכול לעזור ולהפיג את המתח.

אם החרדה/פחדים מתמשכים לאורך מספר ימים ברציפות באופן חריג- כדאי ומומלץ לפנות לעזרה. כיום יש מס' רב של ארגונים שונים שמלווים ועוזרים במגוון ערוצים ורצוי להיעזר בהם.

לשאלות נוספות ניתן לשלוח ליועצים במייל
אהרן מילר – מאמן בפסיכותרפיה הוליסטית : Milleraharon@gmail.com
חן חנה קס – מטפלת בפסיכותרפיה התנהגותית קוגנטיבית – cbt ופסיכודרמה :Chen.kass@gmail.com