קומה 5 אין ממד
אזעקה.
כולם חייבים לרדת לקומה 4
זה קרה כמה פעמים ביום..
כמה פעמים יותר מדי
מגיע הלילה הילדים הקטנים בהיסטריה
ואני במצב הסטרי עד מתון..זה לא הזמן עכשיו לאבד אשתונות..
מה עושים בלילה?
אם תהיה אזעקה עד שאעיר את כולם
ועד שנרד ועד שירדמו כולם חזרה..
מתברר שמתחתינו יש דירה ריקה שיש בה ממ"ד
מבקשת רשות לישון שם בלילה עם הילדים הקטנים..
נניח מזרונים על הרצפה
וככה כולם ירגישו בטוחים…
עד כמה שניתן להרגיש בטוח בתוך המציאות ההזויה שנקלענו אליה ביום ממש לא בהיר.
אני והקטנים מתארגנים לשינה..
בעלי והגדולות נשארו לישון למעלה..
ואז דלת הממד נפתחת
והבת 17 שלי עומדת בפתח
אמא אני מפחדת.
באתי לישון איתכם.
לפעמים המתבגרים עלולים לבלבל אותנו..
מראה חיצוני: גדולים,גבוהים
התנהגות כללית: עצמיים לא זקוקים לאף אחד
לא רוצים עזרה
עושים מה בא להם
התנהגות כלפי אבא או אמא:
ריחוק
התנשאות
זלזול
נותנים הרגשה של אנחנו יודעים יותר טוב מכם
לא צריך אתכם
פשוט תניחו לי.
כל המכלול הזה או אפילו חלק ממנו
יכול לתת לנו ההורים תחושה של כאילו אנחנו מיותרים
ופשוט שצריך להניח להם עד שהשם הטוב ברחמיו יתן להם חכמה בינה ודעת ועדיף שזה יקרה לפני שקרניים שכבר התחילו לצמוח לנו יצאו מכלל שליטה ולפני שכל השערות שעוד נשארו יהפכו לבנות בטרם עת..
ונאמר אמן.
הכי קל לקנות את התדמית החדשה שהמתבגר יצר לעצמו
שזה חלק מתהליך בריא והכרחי לבניית האישיות כאדם בוגר
העניין הוא עד כמה אני מאמינה לתדמית
או עד כמה אני מאמינה שהתדמית יכולה להשתנות בהתאם לתגובות שלי..
בהתאם לאפקט שהוא יוצר..
ואני יתן כמה דוגמאות.
בוקר אחד נכנסת אלי נערה לקליניקה
מתישבת על הכורסא
ואומרת לי
נמאס לי.
נמאס לי להיות זאת שרק צוחקת שאומרת תמיד שהכל בסדר שמעודדת את כולם שלא מתלוננת על כלום.
אז אמרתי לה ומה הבעיה בעצם להפסיק לעשות את כל מה שאמרת פה עכשיו?
היא עונה לי זה אבוד
כולם במשפחה יודעים שאני משהו אחד
ובעצם זאת הצגה.
יש בי כלכך הרבה צדדים שאם הם ידעו שקיימים בי הם לא יאמינו..
ואז היא פרצה בבכי
ומייד הוסיפה
הם לא יודעים שאני מסוגלת לבכות
רק פה אני בוכה.
עוד מקרה
אני רוצה שאמא שלי תגיד לי לפעמים לא.
על הכל היא אומרת כן
כאילו לא איכפת לה מכלום..
ואני מנסה להבין את התמונה קצת יותר
ושואלת
קרה פעם שהיא אמרה לך לא?
הנערה:
כן
אני: ומה עשית?
השתוללתי
כי זה היה על משהו שכל החסרות הלכו ומה הקשר להגיד לא..
והיו עוד פעמים?
היא:כן.
ומה עשית?
התחצפתי ולא עשיתי את התפקיד שהיא ביקשה.
מייד הבנתי שהילדה שמה על עצמה תדמית מאיימת
האמא מרגישה שאיאפשר להגיד לילדה הזאת לא.
וככל שהאמא מגיבה לתדמית הזאת כך הילדה ממשיכה עם ההתנהגות
ונוצר מצב שהילדה מתעייפת להיות במקום המאיים ,במקום המנהל, במקום המחליט.
ואילו האמא מרגישה שנגמר לה התפקיד
והיא מיותרת כי גם ככה הילדה עושה מה שבא לה.
אז אני פה לגלות לכן סוד
זאת לא האמת
בגיל הזה אומנם הם באמת קצת יותר עצמאיים מסתדרים בוגרים מבינים וכו..
אבל הם עדיין ילדים
הם עדיין זקוקים
ומפחדים
ומבולבלים
ורוצים חיבוק כן כן.(אני יודעת שלחלקכן יש קושי אפילו לנסות להתקרב אחרי כ"כ הרבה פעמים של דחיה.ולפעמים יש קושי רגשי כלשהו שלא מאפשר לי להתקרב לנער/ה אבל זה למאמר אחר..)
ורוצים לדבר גם אם הם כל היום בחדר במיטה עם אוזניות שדבקות לאוזניים בדבק מגע(מכירות את זה שאנחנו מדברים איתם שעה בטוחים שהקשיבו ובסוף הם מוציאים אוזניה ושואלים : דיברת אלי??)
הם עדיין זקוקים שנשאל איך היה להם היום גם אם הם יגלגלו עלינו עיניים ( הגילגול הזה שיש מצב הוא עבר במסורת ..גם אנחנו גילגלנו ככה לאמא שלנו..)300 פעם ויתנו לנו הרגשה שאין להם כח לדבר ויעשו טובה ויוציאו איזה פ'סדר כזה אחד..
לא חשוב מה אנחנו רואות כלפי חוץ!!!!
אנחנו ההורים שלהם.
והם זקוקים לנו יותר ממה שאנחנו מעלים בדעתינו.
ושנדע את זה זה יאפשר להם להוריד במינון של תדמיות שלא משרתות אותם ולא מקדמות אותם לשום מקום.
הם ירגישו שכל חלק בהם יש לו מקום ואפשר לשתף בהכל.
התקופה הזאת מורכבת ולא פשוטה לאף אחד
והמפגש האינטנסיבי איתם עד שחזרו למסגרות יצר בהרבה בתים חוסר אונים וקושי אמיתי
גם למתבגרים וגם להורים
כדי להקל על כל המערכת
כדאי לתת מקום בטוח בבית
ובעיקר אצלנו בלב
לדעת שכל עוד אנחנו הורים של הילדים האלה
אנחנו משמעותיים
גם אם הם אומרים בדיוק הפוך.
כלכך הרבה פעמים שמעתי את המשפט
תכלס אני אוהבת את אמא שלי..
או אמא שלי אישה ממש מגניבה
או כשאגדל אני רוצה להיות בדיוק כמו אמא או כמו אבא
שלי
וחלקן אומרות אבל אסור שהם ידעו…
וצוחקות
בשביל זה אני פה כדי שתף אתכן בגילוי הזה.
ככל שאני מרגישה יותר מיותרת..
אני לא במקום שלי כהורה כאמא
וכשאני לא במקום שלי הנכון
הילד עלול עוד יותר להתבלבל
ולקחת כח שלא נכון לגילו ולא נכון לגודל שלו..
כשאני לא קונה את התדמית של
החצופה
המסתדרת
החסרת אחריות
המעצבנת
החסרת רגישות
וכו..
אז יהיה להם יותר קל
לחזור גם הם למקום הטבעי שלהם.
למקום שבו אפשר להיות בת 17
ולהתכרבל עם אמא
כי היא מפחדת.
—-
רבקה שמש
מדריכת הורים ויועצת חינוכית מרכז שפר
Nlp מאסטר טריינר
מחזירה נשים ונערות לציר הכוח.
